Feeds:
רשומות
תגובות

התחייבויות.

כל מי שראה את הפינטרס שלי יכול בקלות רבה לנחש שאני אוהבת קעקועים.

בעיני קעקוע הוא אומנות אבסולוטית, התחייבות לקישוט פיזי למשך חיים שלמים.

כשהייתי ילדה מדבקות קעקועים היו הדבר האהוב עליי ביותר, הדבקתי אותן בכל פינה בגופי, שמרתי את היפים ביותר לאירועים מיוחדים ולא הסתפקתי באחד. להורים שלי היה חבר טוב, בן בית אצלנו עם עבר מסתורי ומפוקפק, עם שלל קעקועים בזרועות, הם ריתקו אותי, קעקועים של יורדי ים, של פירטים, כך האמנתי, עוגן וקרס, שנראו כאילו נחרטו בכוח והותירו אחריהם שביל נפוח וכחול.

הוא סיפר לי מתוך הפחדה, כשהצהרתי שאני רוצה לעשות קעקוע, שמשתמשים במחטים, ברטט, בתנועה, חורטים בעור ומצלקים אותו לנצח. לא תוכלי להתחרט, לא תוכלי למחוק. לתמיד. שנים אח"כ הוא החל בטיפולים יקרים להסרת הקעקועים האלו.

הפחד חילחל, שמתי את התשוקה בצד. היא חיכתה בסבלנות לתיכון, בו פתאום כולם החלו מתקעקעים ואני הבטתי באותם קעקועים בשקיקה ובקנאה. רציתי גם.

אחרי התיכון עשיתי את הראשון, בזמן שכולם מסביבי קישקשו על עצמם פיות ושדונים ללא הבחנה, אני רציתי זבובית, בלרינה. על הקרסול הימני.

אנשים שואלים אותי על המשמעות, אני מספרת שבתרבויות רבות זבוב מסמל נקודת מבט, והבלרינה מייצגת אומנות, כך שמדובר בנקודת מבט אומנותית.

האמת היא שעל המשמעות חשבתי כשהתחילו לשאול אותי. אנשים מחפשים משמעות לא סתם, מהמצאת כתובת הקעקע נעשה בה שימוש בעל משמעות, לטקסים וקביעת מעמדות. האקט האסטטי הגיע מאוחר יותר. יש כיום שתי גישות מאוד ברורות לקעקועים, אלו שמחפשים משמעות ואלו שמתקשטים.

בשני עשיתי נרקיס בעורף, כן חיפשתי משמעות והוא הגיע בתקופה שרציתי להחזיר לעצמי משהו שהרגשתי שאבד, האני העצמי. הרגשתי אחרת, נבלעתי בתוך עבודה זמנית ומערכת יחסים. רציתי משהו שיזכיר לי מי אני באמת, ולאן אני רוצה ללכת.

וכמו שכבר ציינתי פה, אני אוהבת נייר, גזירות נייר ואורגמי, החשיפה לעולם האורגמי הביאה איתה את הרצון בקעקוע אורגמי, משהו באסטטיקה הנקייה, קווי המתאר הגאומטרים הרגיש לי שקט, ויפיפה.

חיפשתי אחר ציפור אורגמי, מיוחדת, שונה, רציתי משהו שאין לאף אחד, מצאתי אותה בדמות העורב שלי, התאהבות הייתה אמיתית, והרגישה לי הכי נכונה בעולם. ועכשיו אני לא מפסיקה להתפעל ממנו, מהפשטות שבו, ביופי הכה לא מתאמץ.

וכמובן העובדה שקיבלתי אותו ממש אתמול כמתנת יום הולדת מבן הזוג שלי, מוסיפה לו ערך רגשי גבוה.

וזה בכלל בלי לדבר על העובדה שהוא אומר שאני עורב, שאני נמשכת לדברים נוצצים.

מודעות פרסומת

זו הפשטות שמרגשת.

יש לי דמיון מפותח ביותר, ואני נוטה לגלוש בפנטזיות, לפעמיים יותר מידי.

על מה יהיה, איך יראה בית חלמותיי, על מה אלבש, שאהיה עשירה ויפה ומאושרת עד הגג ואפגוש את האקס במקרה בדיוק כשכול הנקודות האלו יתחברו יחדיו.

החודש יחול יום הולדתי, וכיאה לבחורה החולמנית שאני, ימי הולדת הם סיפור גדול מבחינתי. ואני מפנטזת, ביני לבין עצמי, על איך תיראה יום ההולדת שלי, ואיזה מתנות הייתי רוצה לקבל-

(לחצו על התמונות לקבלת קישור למקור.)

עיצובים גיאומטרים החלו יותר ויותר למשוך את תשומת ליבי, במיוחד כשהם עדינים, בצבעוניות חזקה ובעליי ניחוח כללי של קלילות ומחסור עז במאמץ.

כנראה שזה מה שאני צריכה עכשיו בחיים, פשטות רכה.

במחלקת הביגוד מאוד אהבתי את קולקציית הקפסולה של יונתן זוהר לקסטרו, למרות שבדרך כלל אני מתגדת להמוניות שלהם ושאין שום יחודיות בלרכוש בגד שכול בנות ישראל ירכשו גם הן, יש משהו בקו הנקי, הצבעים וכמובן הדפס העננים,(ועצם העובדה שהקולקציה נמכרת רק בסניף בסנטר) שפשוט לא יכולתי להישאר כלפיו אדישה-

חייבת לציין שהשמלה פנים מול פנים הרבה יותר מרשימה ושהתמונה איננה עושה איתה חסד.

על סט כזה של צבעי מים בשפורפרת, מכחולים סופר איכותיים, עפרונות מדהימים ועוד מוצרי עזר ארוזים יפה יפה בקופסאת עץ, אני מפנטזת מהרגע שידעתי שסטים כאלו קיימים בעולם.

או לחילופין-

רק מלהביט על התמונה הזו של הפרומארקרים אני חשה חולשה בברכיים.

ויותר מכול, הייתי רוצה כמתנה קצת רוח קרירה והקלה בעומס החום, דבר שקצת מסובך לבקש לסוף יולי.

שיהיה שבוע טוב וממוזג לכולם!

הגיע הזמן להודות, אני אוהבת את הפוטושופ.

שנים פחדתי ממנה, ידעתי לתפעל אותה באופן בינוני, ולהשיג תוצאות בינוניות גם הן. אך בשנתיים האחרונות היא פתאום נראת לי פחות מאיימת, יותר מקבלת, הולכת יותר לקראתי.

ומהרגע שהצלחתי להבין בדיוק מאיפה היא באה, ומה מניע אותה, אנחנו מאוהבות.

לאחר סריקת ציור, אני והיא משחקות איתו, מחזקות אותו, מוסיפות רקע, בוחנות צבעים ומגיעות ביחד לתוצאה מושלמת.

כך שזה- הופך לזה-ומאז שהתחלתי למכור את המוצרים שלי, כול גרפיקה עוצבה בקפידה על ידיי, תוך קבלת סיפוק עמוק מן התוצאה הסופית, בכול פעם מחדש.

יש משהו בעיצוב גרפי שהוא כה שונה, מרענן ומפתיע. בתור בנאדם שצריך להרגיש צבע מתחת לציפורניים.

פתאום מצאתי את עצמי מתעסקת יותר מהרגיל בעיצוב גרפי, החל ממדבקות חדשות שעיצבתי לעצמי, ויככבו על השקיות הורודות שלי-

או באנר פרסומי לאלבומים שלי לאפליקציה של בריאות כללית-

וגם קאבר לעמוד הפייסבוק של המרמלדה, כחלק מתחרות שהם מקיימים, שכששמעתי עלייה הוצתו אצלי בראש הרעיונות ולא יכולתי שלא להשתתף (ליחצו על התמונה לקבלת גודל מלא.) –

או כרטיס ביקור משעשע לחבר, ספרו לי אם הצלחתם לנחש מה מסתתר בין הנקודות.

אז אם אתם צריכים, או מכירים מישהו שצריך עיצוב גרפי, נקי, פשוט ומקורי, אשמח לעזור!

דייקנות פרועה.

ההגדרה הטובה ביותר לשימוש בצבעי מים היא "דייקנות פרועה"

השלב הראשוני הוא מהיר, מתפרץ, אני מתנפלת על הצבעים בכמויות של מים, מדללת את הצבע, מוסיפה עוד קצת כחול, טיפה של צהוב, נגיעה באדום, עפה על הדף, מהר, שלא ייתיבש, שיהיה אחיד, מדוייק.

מתקנת פינות, סוגרת קצוות.

המים נשפכים, בוגדניים, נספגים. אי אפשר לסמוך עליהם בשום אופן.

אין רחמים, אין לחזור לאחור.

ואז ברגע, הכול נרגע.

המכחול הדק ביותר נשלף מן המים, ובזהירות ובעדינות, כול שיערה במקומה מונחת, ואני יכולה להעביר שעות במשיכות שהופכות לגבעולים, בטפיחות שנוגעות לא נוגעות, ועופפות אותי באושר אין סופי, של ציור שיכול להימשך לנצח, עוד קו, עוד נקודה.

אני נשענת לאחור, מביטה בתוצאה. נושמת נשימה עמוקה, שואפת לתוכי את התחושה. שלא אשכח לרגע, גם בפעם הבאה שהמים יבגדו בי וייספגו בדף מהר מידי.

הקולקציה החדשה שלי, עליה אני עובדת בחודשים האחרונים, מגיעה בזוגות, צבועים בצבעי מים וחובשים עליהם צורות שונות.

יש משהו בשימוש בצבעי המים, שנותן לי את החופש ליצור עולם חדש, מיימי וקסום מצד אחד, ובוגר מצד שני.

לאחר שנים של שימוש בטושים של פרומרקר, כלי שאיתו יש מעט מאוד מקום לטעויות, מצאתי את עצמי חוזרת למקורות. צבעי המים שאהבתי כול כך בילדותי, יצאו מתחת למיטה ומצאו את מקומם על שולחן העבודה.

וזה הרגיש לי כמו סוג של התבגרות. רציתי ליצור קולקציה אחרת, קסומה ומחוספסת, עם קצוות פרומים לפעמים, לא מושלמת. חלק מההתבגרות היה להבין, שפגמים מרובים, כמו טלאים, יוצרים את השלם היחודי.

ציירתי עד שאיבדתי תחושה בידיים, נזכרת פתאום כמה כיף זה לפעמים לא לדעת, לקחת סיכון. הלב דופק ואני מתרגשת מכול כתם, וגם מהטעויות.

יוצרת חברים חדשים, שיהיו על מוצרים חדשים.

וכבר לא יכולה יותר לחכות.

אלגנטיות מלוכלכת

אני כנראה סוג של עורב, דברים מנצנצים אוחזים בי ולא מרפים, אני רואה אותם למרחקים, משתוקקת לאחוז בהם, להתעטף בהם, שהיו שלי, וכך כנראה לממש פנטזייה נסיכתית כולשהי.

כשאני שמה על עצמי פריט מנצנץ לרוב אני מחפשת אחר מראה הנסיכה המרופטת, שלא יראה יותר מידי מלוטש, מעין אלגנטיות מלוכלכת, חיספוס כתיבלון להוספת אופי ויחודיות.

אני מאשימה את המדיה, שחשפה אותי לדמויות אלמותיות כמו מרלה סינגר הבלתי נשכחת-

שמלה מנצנצת, כתף שמוטה, פייה אבודה.

דמות נוספת היא קאסי מסקינס, כול דבר בה מנצנץ בצורה בלתי רגילה, האיפור תמיד מרוח, השיערות הבלונדיניות מרושלות אך בדיוק במקום הנכון, השבריריות התמהונית שהיא משדרת-

והשמלות, כולן זהב, כמו שיערה, גרמו לי לחקור את האינרנט לאורכו ולרוחבו בחיפוש אחר שמלת הזהב שתגרום גם לי, לנצנץ כך.

והיא נמצאה, השמלה המנצנצת שלי, וכרגע עושה את דרכה אליי.

להשגת מראה הפייה הלא מתאמצת-

נעליי בובה לא מתאמצות מ- Coggles

צמיד חץ עדין אך עדיין משדר קוליות קלילה מ- Nasty Gal

וסיכת שיער לנצנוץ אחרון בצבע פודרה מ-jcrew

וכמובן השמלה המושלמת הזו מ- ModCloth

לתערובת הזו יש להוסיף עיניים מעושנות ושיער "לא עשוי", להשגת מראה ה-"חגגתי עם כול החברות הפיות שלי והשדונים כול הלילה ביער". ויש לכם פייה אמיתית!

שיהיה שבוע קסום ומנצנץ לכולכם!

סיכות מה-♥

כשאני נדלקת על משהו זה הופך מהר מאוד לסוג של אובססיה, אני מתחילה לראות את זה בכול מקום, מבלה שעות בחיפוש אחר אותו אחד מושלם. כך קרה לי עם צבעים (ירוק מנטה מישהו?), טקסטורות, מוזיקה, מאכלים (המסע אחר הגיוזה המושלמת נמשך עד היום) בגדים וכול דבר אפשרי בעצם.

ועכשיו, זה סיכות דש.

כמו תמיד, הכול מתחיל מדבר אחד, במקרה הזה סיכה שהייתה שייכת לסבתי-

שנמצאה בין ערמה של עגילי קליפס ומהר מאוד קיבלה חיים חדשים  כשהוצמדה לכול ג'קט וקרדיגן אפשרי.

צורת הטיפה המעוטרת כול כך משכה אותי מבעד לאוסף של בואו נודה על האמת, חוסר טעם.

ואז החלו החיפושים באינטרנט, שעות אין ספור נשרפו מול אטסי כשהלכתי לאיבוד שוב בשבילים האין סופיים של יצירתיות-

(התמונה מפה.)

באטסי נתקלתי בהמון סיכות שעשויות מלבד, שאישית אין שום סיכוי שאוכל לגעת בהן אבל זה לא מונע ממני להביט בהן בשקיקה.

(התמונה מפה).

מאוד אהבתי את הסיכות המצויירות ביד, בין אם זה הקרטון מלמעלה, או השימוש הנהדר בעץ, שנותן גם תחושה של קלילות, ומשתלב מצויין עם צבעי הניאון.

(התמונה מפה.)

שגרמו לי לקפץ מן הכיסא וליצור בעזרת שרינקי דינקס וצבעי עיפרון גירסה משלי-

האובסיסיה גדלה עם הסיכה העדינה של שלומית אופיר, סיכה שכנראה תעבוד טוב עם כול סוג בגד וצבע-

והגיעה לשיאים חדשים עם הסיכות המדהימות של קולולוש, שזה מותג שתמיד אהבתי ועכשיו אפילו יותר עם הסיכות האלו-

שילוב האלמנטים הרבים בסיכה הוא לא פחות ממושלם בטירוף החושים שהוא יוצר, ולוקח אותי למסע בין הזהב, לפלסטיק, לדמויות הצבעוניות ועם הטאץ' האחרון של השעון שמוסיף אפילו עוד יותר תחושה של ממלכת אגדות קסומה שמזוהה היטב עם המותג.

***

אז כששרה פנתה אליי להשתתפות ביריד של משאלת לב היא ציינה שיש לבחור מוצר שהכנסותיו יתרמו, לא היה לי ספק שיהיה מדובר בסיכות הדש שלי-

שיצרתי איך לא, עם שימוש בבד עם הדפס הדמויות שלי, מוצר שמהר מאוד הפך להיות אוהב על הרוכשים בירידים, שכנראה גם כמוני, מתחילים להתאהב בסיכות הדש המשדרגות כול הופעה (כולל תיקים, כמובן.)

לדף האירוע לחצו כאן.

אז עד האובסיסיה הבאה, אני והסיכות שלי בלתי נפרדות,

שבוע מקסים.

נייר

אנשים חושבים שהשתגעתי, שאני יצור תלוש ומוזר, לא מחוברת למציאות, המחשבות האלו כנראה מצוייות בכול מי שאי פעם סיפרתי לו, שהדבר שמרגיע אותי יותר מכול, זה לגזור.

הפרטים הקטנים, הדקויות, הצורות החדשות שנוצרות במגע עם מספריים…

בשיעורי חלל נפגשתי לראשונה עם טכניקת ה"דקופאז'", סוג של תמונה תלת מימדית, מגזירות נייר.

זו הייתה התאהבות ממבט ראשון, שכבות על שכבות של גזירות נייר היוצרות ביחד חלל, מציאות חדשה.

הכול התחיל מדמות מצויירת בצבעי מים, שנגזרה בקפידה עם חללים שלאחר מכן ייצבעו בצבע כהה לייצירת תחושה של עומק.

הדוגמאות הנוספות הודפסו במדפסת על בריסטול דק המיועד להדפסה ביתית, נגזרו גם הן.

על אותו בריסטול הדפסתי דוגמא לרקע והתחלתי במלאכת ההדבקה, עם דו"צ עבה כמובן, אפשר להשתמש גם בבריסטול ביצוע או קאפה בשביל ליצור אפילו עוד יותר מימדיות ועומק, אבל דו"צ זה לעצלנים כמוני שאין להם סובלנות לחכות שהדבק יתייבש.

אחרי שהכול מוכן השתמשתי בצבע מים שחור להבלטה של חלקים מסוימיים ויצירת עוד יותר תחושה של עומק.

פרט

דוגמא ישנה ולא עצלנית לשימוש במסגרת ובריסטולים ללא הדפסה וציור ביד בלבד-

היום עלו לחנות שלי במרמלדה שני מוצריי גזירות נייר מסוג אחר לגמרי-

קופסאות המתנה המעוצבות שלי-

וכרטיסי הברכה שכבר ניתן למצוא בחנות "סיפור פשוט" ברחוב שבזי בתל אביב, ולחודש שלם בלבד יינתנו במתנה על כול רכישה דרך האתר-

ולסיום בונוס- החוצב בספרים סוג אחר ומדהים של גזירות נייר.

יום קסום!